החלטה בתיק בר"ע 2217/06

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט א' חן) מיום 23.5.06, לפיו חויב המבקש לפצות את התובע בסכום של 11.254 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לרכבו של האחרון בתאונת דרכים בה המבקש היה מעורב.

בבקשתו, המבקש אינו טוען נגד עצם חיובו בפיצוי התובע, הוא גם אינו טוען נגד  סכום החיוב. למעשה, ביסוד הבקשה עומדת הטענה שלא היה מקום למחוק מהתביעה את בעלת המשאית (הנתבעת 2 בבית המשפט קמא) שמלכתחילה הוגשה התביעה גם כנגדה, ועל בית המשפט היה לצרף, כנתבעים נוספים, את מעבידו/תו של המבקש ואת חברת המשאיות אשר הפעילה את המשאית בה נהג  בעת התאונה.

העיון בתיק בית המשפט לתביעות קטנות מעלה, שתחילה, ביום 22.11.2005, נתן בית המשפט קמא פסק דין חלקי נגד המבקש, בהיעדרו.  במהלך הדיון שקוים באותו תאריך, מחק בית המשפט מהתביעה את הגב' עדה פרנק - בעלת המשאית בה נהג המבקש. לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה נטען שהמבקש לא זומן לדיון, לא הומצא לו כתב התביעה ולא היה לו מושג על קיומו של הדיון. בנוסף, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לצרף כנתבעים נוספים, את בעלת המשאית, החברה שהפעילה את המשאית ואת מעבידו.

בדיון שקוים בפני בית המשפט קמא ביום 23.5.06, שטח המבקש את גרסתו לגבי אירוע התאונה. בעדותו הוא הודה שנהג במשאית הפוגעת וכי רכבו החליק על הכביש הרטוב ופגע במשאית שהייתה לפניו. המבקש אף טען, כי לא ידע שלמשאית אין ביטוח צד ג' (רכוש), וכי נאמר לו (מבלי לציין מי אמר) שקיים ביטוח כזה.

בעקבות דיון זה, ביטל בית המשפט קמא את פסק הדין שניתן נגד המבקש בהיעדרו, אך חזר ופסק כנגדו. זאת, על פי פסק הדין, משום ש"לאחר שמיעת התיק, והפעם בנוכחות כל העדים, יש לקבוע כי מר עודד ממן (המבקש) אחראי לשאת בנזקיו של התובע". בית המשפט לא ראה לשנות גם מסכום הפיצוי שנפסק בפסק הדין הקודם, שכן "קביעה זו לא נסתרה". בית המשפט קמא סירב, עם זאת, לבטל את פסק הדין החלקי בו נמחקה התביעה נגד בעלת המשאית.

כפי שכבר נאמר, המבקש אינו טוען בבקשתו כנגד חיובו בפיצוי התובע, גם לא כנגד סכום הפיצוי שהושת עליו. טענתו העיקרית היא שלא היה מקום למחוק מהתביעה את בעלת המשאית וכן היה מקום לצרף, כנתבעים נוספים, את החברה שהפעילה את המשאית ואת מעבידו.

בטענות אלו של המבקש אין כדי להצדיק את ביטול פסק הדין. אשר לנתבעת 2 (עדה פרנק), שהתביעה נגדה נדחתה, לא ברור איזו אחריות מייחס לה המבקש כלפי התובע. בבקשה לצירוף נתבעים שהגיש המבקש בפני בית המשפט קמא, הוא טען שנתבעת זו הייתה בעלת המשאית. אולם, הבעלות על הרכב, כשלעצמה, אינה מטילה על בעלת הרכב אחריות לנזקי רכוש שנגרמו בתאונה בה הרכב היה מעורב. בבקשה הנוכחית טוען המבקש כי בהיותה בעלת המשאית, הייתה מוטלת על הנתבעת 2 האחריות לתשלום הפרמיות בגין ביטוחה. לא ברור על מה מבוססת טענה זו, שכן ביטוח צד שלישי (רכוש) הוא ביטוח רשות ואינו ביטוח חובה. במקום אחר בבקשה רשות הערעור, כמו גם בבקשה לצירוף נתבעים שהגיש בפני בית המשפט קמא, טען המבקש, כי נאמר לו מפורשות כי המשאית מבוטחת מפני צד ג', שאחרת לא היה מסכים לנהוג על המשאית. אולם, המבקש לא מציין מי הוא זה שאמר לו דברים אלו. בכל מקרה, גם אם משתמעת מדברים אלו טענה להבטחה מפורשת או מכללא מצד הנתבעת 2 (או אחרים) שהמשאית מבוטחת כנגד תביעות צד ג' (רכוש) או טענה בדבר מצג שווא בנדון שהוצג בפניו, בכך אין כדי להקים עילת תביעה נגד הנתבעת 2 לזכות התובע. לכל היותר, הדבר עשוי להקים למבקש זכות חזרה או זכות שיפוי כלפי הנתבעת 2, דבר שאינו נוגע ליחסים שבין המבקש לתובע, ואינו מצדיק את ביטול פסק הדין.

בבקשת רשות הערעור טען המבקש שהנתבעת 2 גם הייתה מעבידתו (סעיף 2 לבקשה), או שהייתה "מעבידתו ו/או בעלת המשאית" (סעיף 3). זאת, למרות שבבקשתו לצירוף נתבעים בפני בית המשפט קמא הוא טען שאדם אחר (פנחס גל) היה מעבידו. אם הנתבעת 2 אמנם הייתה מעבידתו של המבקש, שבשירותה הוא נהג בעת התאונה, הדבר אמנם עשוי להקים לתובע עילת תביעה באחריות שילוחית כנגדה. אולם בכך בלבד אין להקנות למבקש זכות לדרוש את צירופה כנתבעת בתביעה. שהרי, משמדובר באחריות יחד ולחוד בין מזיקים משותפים (ראו ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים ואח', פ"ד לה(4) 748, 761), המזיק האחד אינו זכאי לדרוש את צירופו של המזיק המשותף האחר כנתבע נוסף בתביעה (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית-1995), בעמ' 199). אמנם, גם במקרה זה, המבקש יכול לדרוש שיפוי מהמזיק (המשותף) האחר, אך גם עניין זה אינו נוגע ליחסים שבינו לבין התובע, וגם בכך אין כדי להצדיק את ביטול פסק הדין.

בכל מקרה, פסק הדין אינו מונע מהמבקש, גם כיום, לתבוע שיפוי או השתתפות כאמור ממעבידו או ממי שהבטיח לו או עשה בפניו מצג שווא שהמשאית מבוטחת.

הדברים דלעיל אמורים גם לגבי צירופו כנתבע של פנחס גל, שגם לגביו נטען כי היה מעבידו של המבקש בעת התאונה. אשר לחברת המשאיות, גם כאן לא ברור איזו אחריות מייחס המבקש לחברה זו כלפיו או כלפי התובע. מכל מקום, גם בעניין זה אין כדי להצדיק את ביטול פסק הדין.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב בתשרי, תשס"ז (4 באוקטובר 2006), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ המבקש.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: